התנא האלוקי, רבי שמעון בר יוחאי, נולד כחמישים שנה לאחר חורבן בית המקדש השני. ישנן דעות שהוא נולד ביום ל"ג בעומר, וישנן דעות שיום הולדתו היה בחג השבועות, יום בו ניתנה התורה לעם ישראל.
על לידתו מסופר בספר 'נחלת אבות', שאביו יוחאי היה משבט יהודה, והיה מגדולי הדור, עשיר, נכבד וקרוב למלכות. אשתו של יוחאי, שרה, מזרע הנשיאים הייתה, צאצאית של הלל הזקן.
שרה הייתה עקרה ולא נפקדה בבנים. כשראה יוחאי שעברו שנים רבות ועדיין לא ילדה, עלה בדעתו לגרשה. כאשר נודע הדבר לשרה אשתו, לא אמרה לו דבר, אולם הרבתה לצום, לתת צדקה ולהתפלל מתוך בכי גדול לפני ה' בלב נשבר, להצילה מגירושין. וה' שמע את קול תפילתה.
הכניסה למערה איננה התנזרות מהטבע ומחיי החול התלויים בו. להיפך, היא הכניסה לפנימיות האלוקית הנמצאת בטבע, המאפשרת לגלות את הקודש שבכל רובדי העולם הזה.
ידועים דברי הגמרא המובאים במסכת שבת (לג) המתארים את הולדת-התגלות ספר הזוהר – תורת הסוד, בהיות רבי שמעון בר יוחאי ובנו – רבי אלעזר בן רבי שמעון במערה.
באופן פשוט, נראה שהיותו של רשב"י במערה נבע לא רק מבריחתו והסתתרותו מפני הרומאים שהטילו עליו גזר דין מוות, אלא גם, ואולי אף בעיקר, מפני הצורך הרוחני לברוח מעולם הטבע – מהחברה ומהחומר, להתנתק כמעט לגמרי מחיי החול על מנת להתרומם ולהתעלות מבחינה רוחנית, התעלות, שרק היא לכאורה תאפשר את גילוי סודות התורה במערה.
הגמרא (מסכת שבת) מספרת על רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון שישבו בצוותא. באותו מקום שהה גם יהודה בן גרים. פתח רבי יהודה ואמר: "כמה נאים מעשיהם של אומה זו (הרומאים): תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות".
רבי יוסי שתק.
אמר רשב"י: "כל מה שתיקנו, לא תיקנו אלא לצורך עצמם".
הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם למלכות. כששמעו זאת הרומאים, גזרו מיתה על רבי שמעון בר יוחאי, עד שנאלץ לברוח יחד עם בנו, רבי אלעזר למערה. באותה שעה נעשה להם נס ונברא להם אילן חרוב לאכול מפריו ומעיין מים לשתות. וכך היו יושבים עד צווארם בחול ולומדים.
יוסף בא ברבי יוסי
שמעון בא ברבי שמעון בר יוחאי
רבי שמעון הוא על שם שמעון שהיה העיקר בהורדת יוסף לבור ורצה שייהרג. ולפיכך כמו שיוסף שהה י"ב שנים בבור, כך שהה הרשבי י"ב שנים במערה.
ועתה חזר רבי שמעון בר יוחאי והוצרך למתק את הגבורות ולהמשיך חסד ורחמים על כל יהודי ויהודי – וזה היה התיקון שלו.
מכיוון שאמר לאחיו ועתה לכו ונהרגו, גזרו הרומאים על רשבי שיהרג והוצרך כאמור להתחבא במערה שנים עשר שנים.
ואז כעבור שנים עשר שנים יצא רשבי מהמערה וכאשר ראה אנשים עובדים בשדות, לא יכול היה להכיל אותם והוא שרף אותם. יצאה מיד בת קול ואמרה להחריב את עולמי יצאתם, חזרו למערותיכם! (הכוונה לרשבי ובנו אלעזר)
וכך חזרו למערה לשנה נוספת, הרשבי מיתק מעליו את הגבורות ועבד על עצמו להכיל את הזולת וזכה למתק את עצמו להכלל עם כלל ישראל.
"שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים" כלומר, כאילו אכלו מן הקורבנות שעובדי האלילים היו מקריבים לאלילים המתים (אבות פרק ג).
"גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו" (תלמוד ירושלמי, קידושין א, ז).
"מתחילה אמרתי שאילו הייתי בעת מתן תורה הייתי מבקש מבורא העולם שיברא שני פיות לאדם: בפה אחד ילמד, ובפה השני יעסוק בצרכיו החומריים. כעת אני חוזר בי שכן אנשים מנצלים את הפה האחד שנתן להם בורא העולם לאמירת לשון הרע, ועל אחת כמה וכמה בשני פיות!" (על פי תלמוד ירושלמי, שבת א, ב).
חלומו
חלומו של רבי שמעון בר יוחאי: סיפור על צדקה וחוכמה
החלום:
בליל ראש השנה, חלם רבי שמעון בר יוחאי שבני אחותו יידרשו לשלם מס כבד.
הוא רצה להצילם מההפסד הכספי ודאג שיתנו צדקה רבה במהלך השנה.
רבי שמעון במערה:
הרקע:
רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי דנו בשלטון הרומאי.
רבי יהודה שיבח את מעשי הרומאים, רבי יוסי שתק, ורבי שמעון
גינה אותם.
יהודה בן גרים הלשין עליהם, ורבי שמעון נאלץ להסתתר.
ברכתם של החכמים ייחרב ביתך
הברכה:
רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי, קיבל מהחכמים רבי יונתן בן עוסמיי ורבי יהודה בן גרים ברכות שנשמעו כקללות: "שתזרע ולא תקצור", "תכניס ולא תוציא", "תוציא ולא תכניס", "ייחרב ביתך ותהיה אורח", "שולחנך יהיה מבולבל ולא תראה שנה חדשה".
רבי שמעון בר יוחאי מבטל את גזירות הרומאים
בימי שלטון רומי, גזירות קשות נגזרו על עם ישראל: איסור שמירת שבת, מילה וטהרת המשפחה.
הניסיון הראשון – רבי ראובן איסטרובלי:
התחזה לרומאי והשתתף בדיונים בבית המחוקקים.
